הקשר המפתיע: אם אתם מזריקים בוטוקס, אולי תדעו לזהות פחות טוב רגשות בפנים של אנשים אחרים.

אז מה הסיפור?

איך יכול להיות שבהזרקת בוטוקס אני אזהה פחות טוב רגשות של אנשים?

ומה ההיגיון מאחורי זה?תחזיקו חזק. כולנו יודעים כמה הבעות הפנים אחד של השני, הן חלק חשוב בזיהוי רגשות של אחרים. אם תחשבו על זה, כולנו משדרים ומנתחים הבעות פנים בכל מפגש עם בן אדם אחר. אנחנו עושים את זה באופן מודע וגם בלתי מודע (בעיקר בלתי).

משדרים ומפענחים… חלק מהשידור שלנו, מבוצע על ידי תנועות של שרירי פנים, תנועות בלתי רצוניות.

(לדוגמא, אתם יכולים להסתובב עם פרצוף עצוב, בלי שתתכוונו לכך, אבל יראו על הפנים שלכם).

חלק מהמטרות של התנועות האלה, הן כדי שנוכל לזהות מה אנשים אחרים מרגישים,

ולא רק שנשדר לעולם מה אנחנו מרגישים. המוח שלי (ושלכם) מבין רגשות על ידי מספר תהליכים, אחד מהם הוא השוואה של מה שהוא רואה אצל בן אדם אחר בפנים, לבין מה שאני הרגשתי כשהייתה לי הבעה כזאת. נגיד, אם אני רואה מישהו מחייך,

המוח שלי מוצא "זיכרון שרירי" של הפעם ההיא שאני חייכתי, ושולף מהזיכרון איזה מוח רגשתי כשהבעתי הבעה כזאת. ברגע שהוא מזהה שמחה, הוא יודע להגיד שמי שמולי מחייך,

כי הוא שמח. הבוטוקס, בזמן שהוא מעלים קמטים ומשטח את העור, גם גורם לשרירי פנים מסוימים להיות משותקים זמנים ובכך, פוגע ב"זיכרון השרירי". ברגע שאני לא מבצע תנועות בשרירי הפנים כשאני מרגיש רגשות מסוימים,

הזיכרון השרירי עשוי להיפגע, והמוח יהפוך לפחות "מאומן" לפענח תנועות בשרירי הפנים של אנשים אחרים שאני פוגש. ככה שלאנשים מסוימים יהיה קשה לזהות את הרגשות שלנו (בגלל הבוטוקס), וגם לנו יהיה קצת יותר קשה לזהות רגשות של אחרים.

אבל אם תמשיכו לעקוב אחריי, נסגור לכם את הפינה הזאת.

[המידע לא בא להחליף ייעוץ רפואי]

אם הגעתם לפה, כנראה שהתענייתם ב:

כתיבת תגובה