לחיצת יד היא חלק טבעי
של שפת הגוף שלנו. אבל מה עושים עכשיו?
התקופה שבה אנחנו נמצאים היא די מוזרה. יש הרבה חוסר בהירות לגבי איך נכון לתקשר עם אנשים.חלק מהמחוות שהיינו רגילים אליהן, נשכחו בעקבות המעבר לזום ובכלל – האינטואיציה שלנו קצת נחלשה.
לאחרונה, בעיקר כשאני מרצה לאנשי מכירות ומתווכים שואלים אותי – "מה עושים עם לחיצת היד?". יותר ויותר אנשים שהיו רגילים לפתוח את השיחה בלחיצת יד, ליצור כך את החיבור הראשוני והאמון, מפחדים ללחוץ או יד, או גרוע מכך – מושיטים יד ומקבלים סירוב מנומס מה שגורם לכל הסיטואציה להיות מאוד מביכה. *מה אפשר לעשות?*
קודם כל, נצא מתוך נקודת הנחה שאנשים לא סגורים על לחיצות ידיים עדיין. שנית, נבין שלחיצת יד = הכרות רשמית, מתן כבוד בשפת הגוף.
מה התחליף? בפעם הבאה כשתפגשו מישהו חדש ותרצו להגיד לו שלום וליצור אמון עשו שלושה דברים: 1. אמרו שלום בחיוך, בקול ברור ורם. 2. הרימו את הגבות שלכם ולאחר שיהיו מורמות, בצעו הנהון קל של הראש. 3. הישירו מבט אל קצה גשר האף של האדם שמולכם.
מה עשינו כאן? החיוך יוצר את הריכוך, הרמת הגבות משדרת לחלק הפרימיטיבי של המוח של האדם שמולנו, שאנחנו מזהים אותו ויש הכרות מוקדמת (גם אם אין, זאת בעצם מניפולציה קלילה) והמבט אל קצה גשר האף גורם לחיזוק של העובדה שיש ביניכם כבר "קשר אישי". מאחר ומדובר במבט לאזור שנחשב ל
אזור שמביטים בו שני אנשים שכבר מכירים. המניפולציות הקטנות האלה, יחליפו את העדר לחיצת היד ויהיו התחלה מצוינת לפגישת הכרות/מכירה.
זה היתרון של שימוש נכון בשפת גוף. עד שנחזור לעצמנו...