תפסיקו לשלב ידיים.
והזיכרון יעבוד טוב יותר!
רגע, לפני שתגידו לי שזה הכי נוח לכם ושככה גם לימדו אתכם לשבת בגן,
אני לא טוען שזה מצביע על "ריחוק" כמו שהרבה בתחום טוענים.
מדובר סך הכל בחיזוק עצמי, כלומר – כמו חיבוק לעצמכם בסיטואציה שבה אתם צריכים קצת יותר כוח או ביטחון.
אז באופן כללי אין לי בעיה שאנשים משלבים ידיים.
הבעיה היא אם אתם עושים זאת בזמן שיעור, ישיבה או פגישה חשובה.
אז אתם עושים שני דברים:
1. גורמים לעצמכם לזכור פחות טוב מה נאמר בה.
כן, שני מחקרים שונים לחלוטין מתייחסים לשילוב ידיים. אחד מהם מראה שתלמידים זכרו 38% יותר מהחומר הנלמד, כאשר ישבו בשיעור בידיים ורגליים לא מוצלבות.
38% יותר!
וזה מחקר שנעשה בכמה פעמים, עם כמה אוכלוסיות ובכל הפעמים התוצאה דומה,
אנשים זוכרים טוב יותר מה נאמר להם כאשר הידיים והרגליים שלהם לא מוצלבות.
אז אם אתם צריכים לזכור – אל תשלבו ידיים ואל תצליבו רגליים.
אפילו שזה נוח.
2. גורמים לעצמכם להיות חסרי ביטחון
במחקר שנערך לא מזמן התגלה כי אנשים שיושבים 20 דק' לפני ראיון עבודה כששפת הגוף שלהם פתוחה, מקטינים באופן פיזיולוגי בגוף את הורמון הקורטיזול – הורמון הסטרס.
ואילו ההפך, ישיבה של 20 דק' בשפת גוף סגורה, ידיים מחובקות ורגליים מוצלבות – מעלה בגוף את הורמון הסטרס.
בקיצור, אתם תהיו יותר לחוצים ויותר חסרי ביטחון.
אני לא אומר שתפסיקו לשלב ידיים בכלל!
הרי הגננת רינה לימדה אותנו שזה מנומס...
אבל, כשאתם צריכים לזכור טוב מה שנאמר או להרשים מישהו – שבו בשפת גוף פתוחה.
אגב, מחקרים מראים שתזכרו טוב יותר את הפוסט הזה, אם תקראו אותו שוב מההתחלה ועד הסוף, הפעם בלי רגליים מוצלבות J